זאת לא רק ההתלהבות ממובילאי ו- Waze. אנחנו אוהבים הצלחות עסקיות: אקזיט במיליארד דולר, הנפקה במאות מיליונים. אנחנו אוהבים אנשי עסקים שיוזמים כל אחד בתחומו, ומשקיעים, ומצליחים. ועתה, יזמים שהתברכו מבחינה כלכלית, יכולים להקדיש עצמם לסוג חדש של יזמות, להשפיע לטובה על החברה הישראלית ולחולל שינוי אמיתי.
בכל התחומים, פריצות דרך מושגות לרוב על ידי יוזמות פרטיות. גם המגזר החברתי (מלכ”רים), הוא מוקד ליזמות וחדשנות חברתית, רק שבניגוד למגזר העסקי, המשאבים העומדים לרשותו רק הולכים ומצטמצמים. לכן, דווקא עכשיו, בלי קשר לדעתו של כל אחד מאיתנו על המדיניות הכלכלית ותקציב המדינה, זה הזמן להפנות את החדשנות העסקית, לעשייה של חדשנות למען החברה הישראלית על ידי נתינה פרטית.
אנשי עסקים מעדיפים נתונים ברורים, והסטטיטיקה כאן פשוטה: בעוד אשר בארה”ב ואירופה, הנתינה הפרטית מהווה 2% מהתל”ג – הרי בישראל היא רק מחצית האחוז בלבד (0.5%). רבים מאיתנו מוכנים להתנדב – זכר לימי השירות הצבאי וחלק מהתרבות הסוציאל-דמוקרטית בעשורים הראשונים של המדינה. רבים משקיעים ותורמים מזמנם, והם באים הן מקרב הציבור הרחב והן מקרב בעלי הממון. אלא שהתרומות מההון האישי נמוכות. התירוץ הישראלי, “תרמתי בעבודה” אינו שמור רק לימי ההתרמה לאגודה למלחמה בסרטן או לאקי”ם.
אם לחזור לסטטיסטיקה, הרי לעומת המצב המוכר בארה”ב ובאירופה, שם הנתינה הפרטית גבוהה משמעותית בהשוואה לתרומות תאגידיות – אצלנו לא רק שהמצב הפוך, אלא שהנתינה הכספית נמוכה באופן אבסולוטי. נתינה תאגידית בחברה ציבורית אינה פוטרת מתרומה פרטית. הגיע הזמן לעודד ערוץ המבוסס על ההון האישי – להתמקד בהשקעות כאלה, ולפנות באופן הישיר ביותר אל בעליו.
על פי נתוני סקר נתינה בישראל של יכולים נותנים והלמ”ס, בשנת 2015 הגיעו 35% מהתרומות לעמותות בישראל ממשקי בית וחברות עסקיות בישראל – סכום כולל של כ- 6 מיליארד ₪ בשנה, אך רק כמיליארד מתוכם היו תרומות של למעלה ממאה אלף ש”ח, של בעלי יכולת. 65% הנוספים הגיעו מחו”ל – אלא שהזרם בערוץ הזה הולך ומתייבש. מעבר למשבר הכלכלי והתרופפות הקשר עם ישראל, המסבירים חלק מההידלדלות הזאת, שואלים יותר ויותר בחו”ל את השאלה הפשוטה: היכן השותפים שלנו? מדוע רבים מבעלי ההון הישראלים אינם תורמים גם הם מכספם הפרטי?
השאלה הזאת מתעצמת עם כל דיווח על אקזיט ישראלי במיליונים, ועם כל עותק של “סטארט-אפ ניישן” הנמכר ועובר מיד ליד. הפער בין תרבות היזמות העסקית ובין תרבות היזמות החברתית במדינת ישראל הופך צורם יותר ויותר: בשנים האחרונות נהנו מאות יזמים ומשקיעים מאקזיטים מוצלחים, אך רק מעטים מהעשירים החדשים שנולדו בהם מוכרים על מפת ההשקעות החברתיות ואנו נשמח לראות אותם, פעילים במעורבות אישית וכספית במרחבי החברה בישראל. הפערים החברתיים בישראל הולכים וגדלים, על פי נתוני דוח העושר העולמי של קרדיט סוויס לשנת 2017, מתגוררים בישראל כ-120,000 אלף איש המוגדרים בעלי יכולת – אך רק פחות מ- 1% מהם תורמים מעל 100,000 ₪ בשנה. אריך פרום כבר אמר שהאושר נובע מהנתינה, אז אולי כאן נמצא את הגשר שיגשר על הפערים האלו? הכפלה של היקף התרומות הפרטיות, אומרת עוד מיליארד שקלים המופנים כולם לעשייה חברתית, ועיצוב מחדש של החברה הישראלית.
השקעה פרטית ליזמות חברתית אינה מוגבלת לתחום מסויים. היא יכולה לשפר את החינוך, את הבריאות, את איכות הסביבה או את השירותים לבעלי מוגבלויות. ממש כשם שהיזם העסקי בוחר לו את הנושא הקרוב לליבו – הוא יכול לעבור ולהגדיר נושא כזה גם בעולם החברתי. עם היכולת הגדולות, מגיעה גם האחריות הגדולה. והגיע הזמן להשלים את תרבות האקזיט באמצעות הקמת תרבות של השקעה חברתית פרטית.
הכותב הוא יו”ר יוזמת יכולים נותנים – לקידום הנתינה הפרטית בישראל.
