לפי הבודהיזם, דפוסי התנהגות שאיפיינו אותנו בחיים קודמים, חוזרים כנטיות שיש לנו בחיים אלו. אם זה נכון, כנראה הייתי נדיבה מאוד כבר בגלגולי חיי הקודמים. הייתה לי נטייה לנדיבות מאז שאני זוכרת את עצמי וחברה טובה מעידה שגם היא זוכרת אותי ככזו מאז שהכרנו.
אין לי ספק שגם ירשתי ערכי נדיבות מהורי שתרמו והתנדבו בקהילה תמיד. הדוגמה שהנחילו לי, כשעזבו את חיי הנוחות המבוססים כלכלית, בעיר מערבית מפותחת, והצטרפו לגרעין שעלה יחד ארצה, במטרה להקים מושב שיתופי, באיזור לא מפותח בארץ מתוך אידיאולוגיה, השפיעה עמוקות על אישיותי והיוותה לי דוגמה לנתינה מהסוג ששם את העצמי בצד וחושב על הדבר הגדול שמעבר לי. מאז שאני זוכרת, אמי התנדבה בכל מיני פעילויות במושב וכל שנה מארגנת תרומת דם קהילתית.
הנדיבות הממוסדת שלי, התבטאה תחילה בהתנדבות במקומות שהיו קרובים לליבי והשתכללה בעקבות קורס שהשתתפתי בו ובו למדתי איך לגרום למה שאני רוצה, להופיע בחיי. בקורס לימדו אותי שבכדי לראות בחיי שפע כלכלי, עליי להיות נדיבה והחלטתי לבחון אמירה זו. התחלתי לפי הנחיית הקורס, לתרום עשירית מהכנסתי, מעשר. הבטחת הקורס לא איחרה להתממש ותוך זמן קצר יחסית, השפע הכלכלי המיוחל הופיע בחיי ומאז הלך והתעצם.
בעקבות הצלחת הניסוי, אני ממשיכה לתת ולתרום לפי מה שליבי מכוון אותי אליו. אני מרגישה שהנדיבות מרחיבה את ליבי. לשמחתי, בן זוגי, אימץ בחום את הגישה הנדיבה ויחד אנחנו מטפחים אותה ומקווים להנחיל אותה כערך במשפחתנו.
